יום שני, 17 בדצמבר 2012

לא ניתן לרשע לנצח

כן ימים לא קלים עוברים עלי בשנה האחרונה
וכל הזמן אני משננת לי בראש זה יעבור יגיעו ימים טובים יותר
כל יום אני מסתכלת בתמונה הזאת

ומשום מה לא מצליחה להגיע למעלה זה נראה כל כך קל ופשוט
אבל אני עולה שתיים ומתגלגלת למטה ארבע
אבל אני מאמינה ומאד רוצה להגיע למעלה
ולצעוק עשיתי את זה
אבל ליצור אני לא מפסיקה
והנה כמה תמונות מהיצירות האחרונות שלי
כמה רקמות














ואפילו לאייפון רקמתי


 וכמה מגבות שהכנתי





והנה עוד יצירות
פינגווינים שטסו ללונדון

וכרית לדנה שרצתה מאד ארנב

בקיצור יוצרת ללא הפסקה
אבל שמתי לב שהרבה מהיצירות שלי והקניות האחרונות שלי מלאים בלבבות


אז כנראה שהלב רוצה מנוחה ורגיעה וקצת אהבה
אני לא בטוחה שהגעתם עד הסוף
אבל אני בטוחה שכן כן אני אצליח לצעוק עשיתי את זה

יום שבת, 19 במאי 2012

לא יכולה להתאפק



זה התחיל ב07.01.2012
בהודעה בפייסבוק

  • אז מתי את מתחילה לחשוב על שמיכה לשובבון הקטן שלי?
    זו תהיה אמנם שמיכה לחורף הבא, אבל הזמן רץ, לא?
    יופי טופי ,אני בדרך להכנת השמיכה, יש לי כבר רעיון
  • 9 ינואר
    Moran Hagage

    • איזה כיף לנו...
      אני בטוחה שגם תלווי את העשיה בתמונות 
  • לא , התמונות בסוף - הפתעה
    9 ינואר
    Moran Hagage
  • :)אין בעיה
  • נתאפק
  • אפשר לדעת רק כיוון של צבעים? בשביל זה שאלתי בן או בת שאני יתחיל לבחוראני אשלח לך תמונות של הבדים שאני אבחר
  • 9 ינואר
    Moran Hagage
    •  יש!
  • אבל את הקומבינציה והצורותרק בסוף שיהיה מוכן


  • לאחר ההתרגשות הגדולה שמורן בהריון,
    וזהבה תהפוך לסבתא
    התחלתי לחשוב על השמיכה המתאימה .
    ולעבודה



     לאט, לאט .חלק ,חלק


     חותכת, תופרת ,רוקמת






    בדרך יוצרת המון דברים נוספים
    אבל כל הזמן זוכרת שצריך להכין חלקים נוספים לשמיכה.
    כל החלקים מוכנים ועכשיו צריך לחבר


    התפירה קשה ומסובכת



    ופתאום גילתי שהשמיכה מתאימה  כמעט למיטת נוער.
    אבל צריך שמיכה לעגלה.
    ומייד תפרתי גם שמיכה לעגלה 




    קטנה וקייצית 

    והיום סיימתי גם את השמיכה





     וזה שתי השמיכות יחד





    כבר אמרתי שאני לא יכולה להתאפק

    נכון שהלידה בעוד חודש וקצת
    אבל......
    מורן היקרה שתהיה לך לידה קלה קלה 
    והמון המון אהבה


יום שבת, 12 במאי 2012

כסא שכזה

ביום שלישי בדרכי לעשות צילום לקרסולי הכואבים במכון השפלה בלוד.
חניתי ליד כסא עזוב.

מיהרתי למכון (שאני לא אאחר ונתקעתי שם יותר משעה - אני אף לא מבינה איך מחשבים את זמני התור)
חשבתי לי  
אם שלי אתה ,תחכה לי .
ואכן שחזרתי לא אחד חיכה אלא שנים.

אחד מיד נתרם ל "התחדשות"
והנה מה קרה לכסא שנשאר אצלי.
שויפ ושויפ ושוב שויפ
 נצבע
 נולד ריפוד חדש
בד שנקנה אצל נתנאלה בזמנו וחיכה ליומו , הגיע.


 ובנוסף לכל גם רקמתי שושנה
את הרקמה על עץ למדתי בסדנא של דנה ישראלי
 על הסדנא הנפלאה אפשר לקרוא בפוסט קודם

 והנה הכסא באור הזרקורים 

שבוע טוב לכולם